עידן נישליס:
העולם כולו נרתם לסייע לתושבי האיטי לנוכח אסון הטבע שפקד אותם. בזכות האינטרנט תהליך של גיוס תרומות שהיה נמשך בעבר חודשים הצטמצם לכדי שעות.
האינטרנט מאפשר לכולם (כלומר כל מי שמחובר לרשת) לתרום ומאפשר לכך שהכסף יגיע ליעדו בזמן אמת ובשעות הקריטיות בהן נדרש לקנות מים, אוכל וציוד הומאניטרי אחר שכרגע אין בנמצא על האי. הרשת כאמור מאפשר נגישות, זמינות ומידע רלוונטי.
אולם, יש המנצלים אסון זה יחד עם רצונם הטוב של אנשים לעזור לכדי רמייה והונאה. ביחס ישר למספר העמותות שקמו בין לילה לעזור לתושבי האיטי קמו אירגונים בדויים שבמסווה של גיוס תרומות להאיטי גונבים את הכסף ומנצלים את טוב ליבם של אנשים. יתרה מזאת, קיימת סכנה הרבה יותר גדולה מאשר הוצאת כספים במרמה - גניבת זהות. אתרי החדשות והבולשת האמריקאית מיהרו לדווח על תופעה זו אך מכיוון שהיא כל כך רחבה אז במקום למנות את שמות האתרים שלהם אסור לתרום מצויינים האתרים שכן קבילים וחוקיים.
(http://www.foxnews.com/scitech/2010/01/13/world-looks-help-haitians-scammers/)
כאן אנחנו נחשפים לאחת מנקודת החולשה של האינטרנט - ריבוי מידע גורם לנו ללכת לאיבוד. קשה להבחין בין אמת לשקר, טוב לרע מועיל למזיק. אותם מקורות הונאה משדרים קווי דימיון לעמותות האמיתיות וקשה שלא ליפול בפח. לשם רגע בצד את הציניות האיומה של אותם אנשים שמנצלים אסון טבע ומוות לתועלתם, יש פה מגמה הולכת וגדלה של פריצות באינטרנט. העדר שליטה ובקרה מאפשר המשך שגשוג תופעה זו והתרחבותה, תחת מעטה של עיבוי תכנים שקשה לבקר עליו ותחת עננה של חופש הביטוי שמאפשר לכל אחד לפתוח אתר עם אפשרות לגביית כספים.
כאמור, הסכנה האמיתית ולטעמי אחת הגדולות ביותר הקיימות ברשת הינה גניבת זהות (identity theft). על נושא זה ידבור עוד רבות, גם כאן בבלוג שלנו.
ד"ר יובל קרניאל:
האסון בהאיטי נוכח, כמובן גם באינטרנט, אבל נדמה לי שהתרגלנו. התרגלנו מהר מידי לכך שאסון בקצה השני של העולם, נמצא תחת אצבעותינו. התרגלנו לקבל עדכונים בזמן אמת מאנשים שקבורים תחת הריסות, התרגלנו, לקבל תמונות מקצה העולם, ולראות בגוגל ארץ את רחובות העיר הרחוקה, לפני ואחרי האסון. האינטרנט מבטיח להפוך את העולם כולו לכפר גלובאלי אחד, ויש לו את כל התכונות לעשות זאת, אך נראה שאנו מסרבים לקבל על עצמנו את הדין. אנחנו עדיין כל כך פרובנציאליים. התקשורת הישראלית מלאה בסיפורים על המשלחת הישראלית, על שניים וחצי ישראלים שנמצאים בהאיטי, ועל בית החולים השדה שהוקם על ידינו ומציל חיים. הכותרת ב"ישראל היום" היא על היילד שיילדו הרופאים הישראלים בפורט או פרנס, ושמו בהאיטי הוא.. ישראל. עכשיו רק צריך ללמד אותו לשיר בעברית. איזו גאווה לאומית. והכותרת למאמר בעמוד הראשון של דן מרגלית היא "כן, גאוה ישראלית". כמה טוב שיש מידי פעם אסון כבד במקום רחוק, כדי להיזכר כמה אנחנו מוסריים, ושוחרי טוב. גאוה ישראלית ממלאת את הלב. למרות האינטרנט, ולמרות הכפר הגלובאלי, האיטי היא עדיין מקום רחוק, והיחס כלפיו הוא קולניאליסטי, מתנשא ומתחסד. גם בטוויטר נושא השיחה החם יותר השבוע היה "נקסוס 1" הטלפון החדש של גוגל. ככל שעובר הזמן מתברר כי המשבר האמיתי של האיטי הוא לא רק רעידת האדמה ואסון הטבע שהתרחש, אלא בעיקר, האנרכיה והעדר תשתיות של שלטון וסדר שהופכים את אסון הטבע לקריסה של חברה שלמה. האיטי היא מקום שכוח אל שנמצא תמיד בצרות, אבל כאשר מגיע אסון כזה, בולטת החולשה של הממשלה והשלטון ומעצימה את האסון למימדים חסרי תקדים. תשתית התקשורת באי החזיקה מעמד ויש אפשרות לתקשר באמצעות האינטרנט, אולם האסון מזכיר לנו כי יש תשתיות יותר חשובות אפילו מהאינטרנט. ממשלה מתפקדת ושלטון החוק הם אלה שמבחינים בין חברה קורסת לחברה שחווה אסון טבע אך יכולה להחלץ ממנו. בהעדר תשתיות של ממשל וסדר ציבורי, הופכים התושבים לכנופיות של בוזזים הנאבקות זו בזו, הסיוע לא יכול להגיע לנזקקים, והתרומות הנאספות באינטרנט יורדות לטימיון.
רשת האינטרנט יכולה להביא עדכונים מיידיים, תמונת מצב רחבה, ליצור אינטראקציה בין הנפגעים באסון לבין שאר תושבי הכדור, וגם להניע אותנו לפעולה של תרומה, סיוע. כל אלה רחוקים מלפתור או להציל את המצב בהאיטי. האסון מזכיר לנו שגם במציאות הוירטואלית של חיינו, המציאות היא עדיין פיזית.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה