יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

רשתות חברתיות במקום העבודה – יום עיון על אינטרנט ומשפט



יום עיון בנושא מדיניות מדיה חברתית התקיים ביום חמישי, 24 לדצמבר 2009, במשרד שבלת ושות'. המדיה החברתית עוטפת אותנו עד כדי שהזהות האישית והמקצועית שלנו מטשטשת.
פאנל המרצים היה מגוון וכלל הרצאות של מומחים מהארץ ומהעולם. ליאור צורף, סמנכ"ל חטיבת שיווק אונליין במיקרוסופט, שדבר על השפעת המדיה החברתית על עובדים באירגון תוך דוגמאות איך מיקרוסופט מעודדת את עובדיה להיות פעלים ברשתות והתמורות הנלוות למייקרוסופט. עופר שני, מומחה לאסטרטגיות שיווקיות באינטרנט ומנכ"ל קונקטור, על היתרונות של הרשתות החברתיות וכיצד הן תורמות לעסק. עופר הדגים כיצד רשתות אלו תופסות מקום של חשיבות לעומת פרסום "מסורתי" ואיך החשיפה לרשתות הולכת וגדלה. מתוך הבנה של הצורך בשימוש במדיה חברתית עברנו להרצאה של מייק מינץ, מנהל קהילות במרטינדייל-האבל (ארה"ב) אשר הוסיף נדבך משפטי באומרו שיש ל"תפור" תקנון רשת חברתית מותאם לכל חברה ועסק על מנת להגן עליהן מתביעות, זכויות יוצרים, אחריות וכיו"ב. מייק הדגיש את החשיבות של עירוב עו"ד, יחד עם אנשי שיווק וכח אדם על מנת להכין תקנון שישקף את אופי וערכי החברה כדי שיוטמע בקרב העובדים וכדי שיהיה קביל משפטית. ד"ר יובל קרניאל, מומחה לדיני תקשורת מדיה ואינטרנט, סיים את היון עיון בכך שקשר את הנושא לתקנון רשת חברתית אשר פיתח (SMP) כחלק מהשירות שמשרד שבלת ושות' מקנה ללקוחותיה בתחום זה. השירות המוצע מאפשר ללקוחות לנצל עד תום את האפשרויות הגלומות ברשתות החברתיות, להפגין נוכחות ופעילות חיובית ברשת, כל זאת מבלי לסכן את האינטרסים של החברה ושל לקוחותיה, ולהגן עליהם מפני הסכנות והאיומים המורכבים הנמצאים ברשת. יום העיון הוא חלק מהשקה של שירות חלוצי בתחום אשר הולך ומתבסס כשירות חיוני בעולם כולו. המפגש הסתיים בקריאה של עו"ד קרניאל: :"ניפגש ברשת החברתית ולא בבית המשפט".

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

מי נופל ברשת?

הנשיא אובמה כבר הזהיר תלמידים וסטודנטים בהרצאה שנתן לאחרונה כי עליהם לשים לב מה הם מעלים ומה הם כותבים ברשתות החברתיות. אובמה התייחס במפורש לפייסבוק, אך כוונתו כמובן היתה למגוון רחב של רשתות חברתיות ושל פעילות של צעירים ברשתות. אבל, השבוע התברר מעט במפתיע, כי את העצה, השחוקה הזו, צריך לתת לא רק לצעירים חסרי הניסיון וההבנה אלא גם לחברה קטנה מסיאטל בשם מיקרוסופט. מנהלי החברה גילו לחרדתם כי עובד בכיר בשם רוברט מורגן, עובד ותיק במחלקת המחקר והפיתוח של החברה מזה 7 שנים, פרסם בפרופיל שלו ברשת החברתית לינקדין פרטים רגישים על מערכת ההפעלה העתידית של החברה, חלונות 8, שנמצאת בשלבים מוקדמים של פיתוח. בין היתר פרסם מורגן כי "פרויקטי המחקר והפיתוח כוללים התאמה לארכיטקטורת 128 סיביות בחלונות 8 ו-9. אנחנו יוצרים קשרים עם שותפים מרכזיים: אינטל, AMD, יבמ ו-HP" הפרסום המפתיע ברשת החברתית נחשף כמובן במהירות על ידי בלוגרים העוקבים אחר הפיתוח העתידי, בבלוג Windows 8 News ומשם הגיע במהירות לאתרים המרכזיים ולעיתונות הכללית. פרסום הפרטים גרם לחברה מבוכה, ואולי גם נזקים, והביא כמובן להורדה מהירה של האתר של מורגן מהרשת. עתידו של מורגן בחברה לא ידוע, וטרם התפרסמו עליו פרטים נוספים. הסיפור הזה חושף שוב את המורכבות והבעיתיות שגלומים בעולם החדש של הרשתות החברתיות. הפעם מדובר בבעיה לתאגידים ולמעבידים ולא רק לעובדים או למשתתפים. תאגידים רבים כמו מיקרוסופט יודעים על נוכחות של אנשיהם ברשת ואפילו מעודדים את עובדיהם להשתתף ברשתות החברתיות. גם ארגונים ותאגידים מתקדמים פחות מודעים היום לכך כי עובדיהם נמצאים ברשתות החברתיות, וגולשים בהם, גם בשעות העבודה. הנוכחות הזו היא פוטנציאל לתרומה חיובית לעובד ולארגון, אך גם עלולה להביא לנזקים חמורים. הקושי נובע מהעובדה כי הפרופילים והפעילות באתרי הרשתות החברתיות נתפסים על ידי הגולשים, החברים, והעובדים, כתחום פרטי ואישי של העובד. העובד מתקשר ברשתות בעיקר עם חבריו, ומשווק בעיקר את עצמו. לפעמים הדימוי של העובד הוא של מגרש משחקים, בו הוא משחק ומתקשר עם אחרים, ומטרותיו הן אישיות. אולם הפרופיל ברשת חברתית הוא לא פרטי, אלא ציבורי. הפרופיל של רוברט מורגן, מעניין כמובן את חבריו האישיים, חבריו לעבודה, וקולגות, אבל גם, ואולי בעיקר, את המתחרים, ואת הבלוגרים והעיתונאים העוסקים בתחום. אותם פחות מעניין רוברט מורגן האדם הפרטי, אלא מורגן העובד המרכזי בצוות המחקר והפיתוח של מיקרוסופט. העובדים הם חלון הראווה של התאגיד שלהם, הפנים של הארגון, ומקור חשוב למידע ולריגול תעשייתי. אין כמעט גבול למה שניתן לאסוף ברשתות חברתיות ומפרופילים של עובדים על ארגונים ותאגידים מתחרים. הפעילות של עובדים ברשתות החברתיות יכולה לא רק לחשוף מידע רגיש על הארגון, שותפיו ולקוחותיו, אלא גם לחשוף את המעבידים לתביעות משפטיות שונות בגין אותו מידע. וזאת כאשר המידע מהווה הפרה של חובת סודיות, פגיעה בפרטיות או פרסום של לשון הרע, או הפרת זכויות יוצרים. הסכנה המשפטית האורבת לארגונים מחייבת אותם להערך מראש ולקבוע לעובדיהם כללים ברורים לגבי מה מותר ומה אסור לעשות ברשת. כללים אלה מעוררים כמובן שאלות קשות של הגנת הפרטיות ושל יחסי עובד מעביד. הנשיא אובמה הזהיר את התלמידים, ובצדק, בנוגע למה שהם מפרסמים ברשתות. מסתבר שכדאי להזהיר גם את העובדים הבכירים וגם את התאגידים הגדולים, בנוגע למדיניות שלהם בכל הקשור לפעילות עובדים ברשתות חברתיות.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה – או היאוש שלא נעשה יותר נוח

מאת : ד"ר יובל קרניאל
לונדון לא מחכה לנו. גם הטלוויזיה שלנו הפסיקה לנסות או לשאוף להיות לונדון. המשבר בשוק הטלוויזיה הפך למציאות שניכרת גם על גבי המסך. ערוץ 1 לא מתפקד, ערוץ 10 על סף סגירה, ערוץ 2 מעט את קצב ההפקות והפיתוח, ונלחם מלחמת הישרדות, בעזרת האח הגדול. גם חברות הכבלים והלוויין נמצאות במאבקי קיום, נוכח חובות ענק היסטוריים לבנקים ולבעלי המניות. הבעיה היא כמובן בטווח התכנון והמחשבה. הגופים העסקיים עסוקים בשוטף, במלחמת הקיום, בהחזרת החובות ועמידה בהתחייבויות. הרגולטורים שלנו, ויש רבים כאלה, מוצאים את עצמם בויכוחים פרטניים ובתגרנות של שוק עם מנהלי ובעלי הערוצים במקום לפרוס תכנון אסטרטגי ולקבוע מדיניות לטווח של 5 עד 10 שנים קדימה. חקיקת התקשורת והרגולציה של התקשורת הם התחום המורכב והקשה ביותר להסדרה מקצועית, וזאת בגלל המעורבות הרגשית החזקה של הפוליטיקאים, התלויים בתקשורת לקיומם. אין נבחר ציבור בישראל שיכול להתמודד מול כלי תקשורת מרכזיים, או לשאוף באופן פומבי וגלוי, לסגירתם או למדיניות שתגרום להם הפסדים ניכרים. הרגולטורים, שחלקם שואפים להיות נבחרים, וחלקם מונו על ידיהם, מתקשים למלא באופן מקצועי את תפקידם, ונוטים לפעול בהתאם ללחץ הפוליטי המופעל עליהם במישרין או בעקיפין. ממילא ברגע האמת, הכל חוזר לחקיקה חדשה בכנסת וליוזמות של שרים, כך שדרוש רגולטור נחרץ ואמיץ במיוחד כדי לעמוד מולם. למעשה כל חקיקת התקשורת בישראל נועדה להבטיח את ההיפך, את התלות המלאה של אמצעי התקשורת בשלטון, ברגולטור, ובעקיפין גם בפוליטיקאים המכהנים כשרי תקשורת, אוצר, משפטים, וחברים בועדות הכלכלה והחינוך של הכנסת. כולם בוחשים בקדרה. לפוליטיקאים מאוד נוח ואפילו רצוי שאמצעי התקשורת האלקטרוניים יהיו תלויים בחסדיהם וזקוקים מידי פעם להתערבות אצל הרגולטור לצורך קביעת הקלות, הארכת זיכיונות והשתחררות מהתחייבויות. הזכיינים מצידם יודעים היטב כי אפשר להבטיח הכל בהליך המכרז וגם בשלב המשא ומתן כי בסוף הדרך מחכות עוד הקלות ועוד פטורים. ההיסטוריה של מכרזי התקשורת בישראל מוכיחה כי כדאי למשתתף במכרז להבטיח הרים וגבעות, במנותק מכל שיקול כלכלי וענייני, וכדאי לו לאחר מכן גם להפר את ההבטחות. בשני המקרים מובטח לו הגזר, ואין כלל מקל. הרשות השנייה, למשל, חייבת התנצלות כנה, לשניים ממוביליו של ערוץ 2 בעבר. סליחה אחת יש לבקש מעוזי פלד, וחברת טלעד אשר איבדו את הזיכיון לשדר בערוץ 2, רק בגלל שהיו צמודים למציאות כלכלית ומקצועית, וסרבו להשתתף בקרנבל המסכות והשקרים של מכרז ערוץ 2. בטלעד עשו טעות בלתי נסלחת כאשר הגישו במכרז הצעה ריאלית שניתן לעמוד בה. ברשות השניה רצו דווקא לחגוג על ההבטחות המרשימות יותר של קשת ורשת וחשבו שבאמת הם יקבלו סדרת דרמה על סיפורי התנ"ך עם רייטינג של 30 נקודות. סליחה צריך גם לבקש מאורי שנער, נשיא חברת קשת שערך והגיש את הצעה במכרז מטעם חברת קשת, אך פוטר יום לאחר שנודע לחברה על זכייתה. היתה זו הודעה גלויה וברורה של החברה, מיד לאחר הזכייה, שאין בכוונתה ולו לרגע לקיים את הבטחותיה במכרז, למשל הבטחתה לזהותו של נשיאה. פיטורים אלה עברו ברשות השנייה כאילו כלום לא קרה. זה היה האות להמשך. ההתנהלות של הרגולטורים היא לא פחות משערורייתית. הזכיין לעולם לא יודע מה באמת מצפים ממנו, מהו אופק הפעולה שלו, מה הגמישות ומה יהיו הסנקציות על הפרת ההתחייבויות שנתן במכרזים. במציאות כזו כדאי לו, ואולי הוא אף חייב, כחלק מחובתו כלפי בעלי המניות, למתוח את הגבולות, ולהפר את ההבטחות במכרז וגם את החוק, למשל בכל הנוגע לפרסום סמוי. לזכיין כדאי להמשיך לשדר לפי שיקולים כלכליים בלבד, תוכניות זולות לקהל רחב הכוללות פרסום בוטה, ולהשקיע ביחסים עם ראשי המועצות הציבוריות ועם פוליטיקאים במקום לקיים את תנאי הזיכיון. במקרה הגרוע ביותר הוא יזקק לחקיקה חדשה בכנסת, תמיד אפשר יהיה למצוא שניים או שלושה חברי כנסת שישמחו להיות יקיריהם של הזכיינים. האתגר של רפורמה בשוק התקשורת הוא לכן פשוט אך קשה מנשוא. לנתק את הקשר בין רגולציה של התקשורת לבין הפוליטיקאים, לאפשר לגופים המסחריים והפרטיים הפועלים בשוק, אופק פעולה ארוך ברור וידוע, במסגרת של כללים וחובות מוגדרים, ולקבוע אסטרטגיה ותכנון רב שנתי עקבי וידוע, בכל הנוגע לגורמים הפועלים בשוק, ולסביבה התחרותית בה הם פועלים. רשות התקשורת צריכה לכלול, ולכן גם להביא לביטולם של משרד התקשורת, מועצת הרשות השניה, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ומליאת רשות השידור. לא פחות. עכשיו נראה אתכם מעבירים כזו רפורמה. לא פלא שהדבר נשאר על גבי הדפים המצהיבים של דוחות הועדות הציבוריות שהמליצו על כך. מי רוצה להקים מרכז כוח משמעותי כל כך ולוותר על סמכויות. רשות התקשורת המוצעת תהפוך אכן לאחד הגופים החזקים במדינה, אך היא לא תעסוק בתכנים, והחלטותיה המרכזיות יהיו בפיקוח של בית המשפט, בדומה למצבה של הרשות להגבלים עסקיים. דומה שרבים מאלה שמכירים היטב את שוק התקשורת יודעים ומסכימים מה צריך להיות תוכנה של הרפורמה בתחום. הקמת רשות התקשורת, הפסקת המכרזים, מעבר ממשטר של זיכיונות לרישיונות ארוכי טווח, הרחבת תחום הפיקוח על גורמים נוספים הפועלים בתחום התוכן כמו בזק, פרטנר וגופים אחרים המעבירים תכנים לציבור, וכמובן שמירת כללי תחרות הוגנת, שקיפות, הגנת הצרכן, אתיקה, והיצירה המקומית. ברור שלא ניתן גם להמשיך להשלים עם כך שכ 30% מתקציבי הפרסום בענף מגיעים במקום למסך הטלוויזיה, אל רוכשי המדיה כלומר למשרדי הפרסום. השלב הראשון כאן הוא יצירת שקיפות מלאה ופרסום הנתונים המלאים על עמלות הפרסום. בשלב הבא יתכן ויהיה צורך בהתערבות רגלוטורית נוספת, כדי למנוע את השליטה הקרטליסטית בשוק, ואת הניצול שמנצלים רוכשי המדיה את התחרות העזה בתחום המדיה. רגע לפני שהיא עוזבת את תפקידה כרגולטור של תקשורת ומצטרפת לוועדת סל התרופות חייבת לנו נורית דאבוש את התרופה למחלות הקשות של הענף. התרופה כאן היא ברורה וידועה, זריקת הרדמה לרשות השניה במתכונתה הנוכחית והקמה של רשות חדשה לתקשורת.

יו טיוב מגינה על זכויות יוצרים

הצד השיווקי, עידן נישליס: הרשת החברתית יו-טיוב עשתה צעד חסר תקדים במשמעותו, בתחילת השנה, כאשר לקחה חלק פעיל במאבק להגנת זכויות יוצרים.
Text Color כחלק ממאמץ זה, יו-טיוב מסירה פס-קול מקטעי וידאו אשר מוגנים בזכויות יוצרים או מותרים לשימוש, משמע שאם תכנסו לסרטון שהכנתם והעלתם עם שיר או מוסיקת רקע, יש מצב גדול שהסרטון ינוגן בלי פס הקול. יו-טיוב מזהה טביעות של קטעי אודיו על ידי תוכנה היודעת האם פס הקול המוצמד נרכש ומקורי או הורד באופן פיראטי. אומנם צעד זה הינו תקדימי ובעל אופי חיובי בעידן האינטרנט שנגס קשות בתעשיית המוסיקה והכנסותיה עקב הורדות פיראטיות, אבל מאידך הוא נוגד את כל מה שרשת חברתית אמורה לייצג. המהות של רשת חברתית הינה היכולת להעלות תכנים ולחלוק עם העולם את אשר על רוחו של הגולש כאשר הוא מאמץ לעצמו זהות על מנת להתבטא. מה יהיה עכשיו עם הכנת רימיקסים, סרטונים "ביתיים", פארודיות וכיו"ב? פתאום יש חסם שלא מאפשר לנו להתבטא בחופשיות אלא תחת קוד אתי, צודק ככל שיהיה, אבל עדיין מגבלה הנוגדת את מהות האתר. אני לא בטוח שצעד זה ייטיב עם יו-טיוב, להפך. דבר ראשון, זה ימשיך לתסכל גולשים ולהערכתי אף יפגום בפופולאריות העצומה של האתר. דבר שני, זה לא מה שיציל את תעשיית המוסיקה וימנע הורדות פיראטיות. במקום לחשוב על פתרון יצירתי כגון אישור שימוש בזכויות יוצרים לתכנים באתר והענקת תמלוג לאמנים, יו-טיוב יוצאת למאבק עקר כנגד מה שבעצם בנה אותה כמותג - חופש הביטוי.
הצד המשפטי, ד"ר יובל קרניאל:
יו טיוב מוצאת את עצמה בין הפטיש לסדן. תביעות על הפרת זכויות יוצרים נערמות אצל עורכי הדין שלה, והיא חייבת למצוא אסטרטגיה חדשה לטיפול בנושא. דיני זכויות יוצרים הנוכחיים מחייבים אותה להמנע מהפרה ושימוש ללא היתר ביצירות מוגנות. מכאן נובעת ההחלטה להסיר את המוסיקה המוגנת מקטעים העושים בה שימוש פיראטי. ברור שהפעולה הזו מהווה יריה עצמית ברגליים, שהרי חלק ניכר מהקטעים באתר מורכבים מיצירות וידאו חדשות העושות שימוש במוסיקה מוכרת ומוגנת. זוהי פעולה של סירוס עצמי של האתר ושל הזירה התוססת של ציטוטים, פרודיות, חיקויים ושימושים מגוונים ביצירות קיימות. זוהי פגיעה קשה בחופש הביטוי של הגולשים ושל היוצרים. הפתרונות הם לא פשוטים וכרוכים גם במשא ומתן ותשלום של תמלוגים ליוצרים. רבים כבר מבינים שיש צורך בשינויים מרחיקי לכת בדיני זכויות יוצרים ובמודלים העסקיים הבנויים על שימוש ביצירות מוגנות, אבל עדיין אין לנו נוסחה מנצחת, ובעלי הזכויות מתקוטטים עם גורמים המשדרים או מפיצים את התכנים, גם כאשר הדבר פוגע בהם בסופו של דבר. אני מקווה שהצעד שיוטיוב נוקטים בו עכשיו מהווה רק צעד במשא ומתן עם בעלי הזכויות, ושהתוצאה הסופית תהיה השמעה חופשית של היצירות. נמשיך לעקוב ולהגיב.