תלת מימד: משפט, מדיה ואינטרנט

קבלו את ה iPad המוצר שישנה את חיינו ואולי גם את השם שלו....

2010-02-04T22:56:00.003+02:00

יובל:

כמו תמיד הטכנולוגיה מקדימה את המשפט. השקה של מוצר חדש ושל מדיום חדש מעוררת כמו תמיד שאלות משפטיות חדשות ומורכבות. לאוויר יוצא יציר כלאיים חדש, עוד לפני שהתרגלנו והתחלנו ליישם את ההבחנות הנוכחיות בין טלפון, מחשב, אינטרנט, טלוויזיה וספר. העמימות הטכנולוגית והיישומית של המדיום החדש, צפויה לעורר שאלות מורכבות של זכויות יוצרים. בעיקר בשאלת התפר בין אפליקציות של אייפון לאלה של המחשב באינטרנט. האם האיפאד החדש הוא אייפון מוגדל, או שמדובר בנוטבוק, כלומר גלישה עם מחשב באינטרנט. להבחנה יש משמעות בהסכמים של פרסום, הפצה של יצירות, רישיונות של זכויות יוצרים וכו'. אולם לצד השאלות האלה מתעוררת הפעם שאלה חריפה במיוחד שנוגעת לאו דווקא לטכנולוגיה ולמדיום אלא דווקא לסימן המסחר. מסתבר שסימן המסחר IPAD כבר נמצא בשימושה וככל הנראה בבעלותה של המתחרה פוג'יטסו. החברה היפנית הבינלאומית והגדולה כבר מפיצה משנת 2002 מוצר אחר תחת אותו שם. המעניין הוא שאפל "לא ספרה" כלל את קיומו של מוצר מתחרה באותו שם, וגם לא את הסיכון המשפטי הברור אליו נכנסה. נראה כי הנחת העבודה באפל היתה כי העוצמה השיווקית חסרת התקדים שיש לחברה, תוכל לדרוס את המוצר המתחרה ואת הסימן המסחרי, אפילו הוא מוגן, ואפילו הוא שייך לחברה יפאנית גדולה ומוכרת. גם היום כאשר הסכסוך על סימן המסחר כבר פרץ לכותרות, ברור לכולנו כי אפל לא ממצמצת ואין לה שום כוונה לשנות את הסימן והשם של המוצר החדש. קופת המזומנים הענקית והעוצמה השיווקית יכולה פשוט לדרוס את קיומו של סימן מסחרי בבעלותו של אחר. נראה כי הסכסוך המסחרי והמשפטי בין אפל לבין פוג'יטסו ייפתר בסופו של תהליך במשא ומתן ובסכום כסף נכבד שיפתור את הבעיה. ספק רב אם אפל תרצה להסתכן בפסיקה של שופט פלוני או אלמוני שיחליט שסימן המסחר שייך דווקא ליפאנים. במובן מסויים יש כאן סימון גבולות כוחם של דיני סימני המסחר, וגם של כללים משפטיים בכלל. אפל לא טרחה אפילו לקנות מראש את הסימן ויודעת שכוחה השיווקי והפיננסי מאפשר לה לקחת, פשוטו כמשמעו כל שם שהיא רוצה. האירוניה היא, לפחות לפי הביקורות והתגובות ברשת, שמדובר בשם מאוד בעייתי, שלפחות נשים רבות חושבות שהוא ממש לא מתאים למחשב, בעיקר שלא ברור כמה הוא סופג.

עידן:

אומנם עוד לא ברור אם מדובר במחשב נייד חדש או באייפון מוגדל, אבל דבר אחד ברור - אפל מגדירים מחדש את השוק.

סרטון ההשקה של המוצר היה מלוטש והכיל מסרים כמו - לא צריך להתאים את עצמך למוצר, הוא פשוט מתאים את עצמו אליך וכמו - אין דרך אחת או דרך נכונה להשתמש בו, פשוט משתמשים. אפל ידועה כחברה שיוצרת מהפכות, גם מחשבי המקינטוש היו מהפכה. נכון שלקח להם יותר זמן מאחיהם הצעירים (האייפוד והאייפון) להכנס לתודעה כאייקון, אבל אני מוכן להמר שהאייפד עוד יתעלה על אחיו. בניגוד למשפחת אפל עד כה, לאייפד יתרון נוסף שבזכותו המוצר להערכתי יחטף כמו לחמניות טריות - המחיר. אפל פשוט שוברת את השוק כאשר היא מעמיד את האייפד למכירה החל מ 499 דולר. הסכום לאביזר שכזה נתפס כיחסית נמוך ולכן גם אם הציפיות לא יתמלאו במלואן לא יהיה מי שיתאכזב יותר מדי בשל המחיר הזול.

מה שאותי מעניין לראות זה התנהגותם של ה early adopters. אפל לרב משיקה מוצרים ש"מקדימים את זמנם" ולאחר כחצי שנה מוציאים גרסה חדשה יותר. יתרה מזאת מידי שנה מוציאה אפל גרסאות חדשות למוצריה. מעניין אם חובבי התפוח (ואני חובב מושבע) יקפצו על הגל הראשון או יחכו בחכמה לגל השני לגרסאות החדשות שימכרו על סמך הפקת לקחים. הפיתוי גדול ואני כבר מחכה בקוצר רוח ליום שלמק-בוק שלי ולאייפון שלי יתווסף אח נוסף בדמות האייפד. למה? לא יודע... אבל זה משהו שפשוט חייבים.

התנגשות הענקים - גוגל שוקלת לצאת מסין

2010-01-26T12:00:00.005+02:00

עידן נישליס:

רעידת האדמה הוירטואלית שחוללה גוגל בחודש ינואר לא נופלת באיתנה מרעידת האדמה המציאותית שפקדה את האיטי. למרבה המזל במקרה הראשון אין נפגעים בנפש וכמובן שלא ניתן בכלל להשוות ולהשתוות לאסון נוראי, אך מבחינת תהודה תקשורתית וכלכלית מדובר ברעידת אדמה בכל קנה מידה.

ב 12 לינואר 2010 הודיעה גוגל כי היא שוקלת להמשיך את דרכה בסין עקב פריצת האקרים לחשבונות ג'ימייל של פעילי זכויות אדם בסין. ניסיון זה הינו הקש ששבר את גב דב הפנדה שקדם לו צנזורה מחמירה מצד השלטון הסיני על תוצאות החיפוש של מנוע גוגל, לא רק על אתרים פורנוגרפיים, אתרים וולגרים אלא גם על אתרים של זכויות אדם ואתרים ה"רגישים" לשלטון כמו אתרים לזכויות טיבט לשחרור מהכיבוש הסיני.

האירוניה היא שיישות חסרת גבולות כמו האינטרנט מוצאת את עצמה יוצאת בצורה בוטה ונחרצת מחוץ לגבול גיאוגרפי של מדינה. צעד זה של גוגל מוכיח שלרשת כן יש גבולות - מדיניים, מוסריים, עקרונות וערכים. בשביל חופש מידע ענקית החיפוש יוצאת כנגד מדינה שמנסה למנוע זאת וזאת במחיר של הפסד כלכלי חד משמעי. שוק האינטרנט בסין הינו כיום הגדול ביותר בעולם וממשיך לצמוח, כאשר מספר הגולשים עולה על 350 מיליון. היציאה של גוגל מסין תגרע מהחברה הכנסות שנתיות של מיליארד דולר ממודעות פרסום מקוונות.

חוקי הצנזורה של המדינה הקומוניסטית ומתקפת האקרים, שיש סיכוי שהינה קשורה לשלטון, מביאה את גוגל לכדי הרמת ידיים ונסיגה.

ד"ר יובל קרניאל:

זוהי התנגשות בין ענקים. הקרב הראשון המשרטט את הצפוי לנו בעתיד. העולם הישן מפנה אט אט את הבמה לשחקנים הגדולים באמת. ובזירה הזו, גם ארה"ב החבולה לאחר המשבר, וגם האיחוד האירופי הקשיש, אינם מהווים תחרות. כאן נאבקים על דמותו של העולם בעתיד. עולם שאחרי אוואטר, שהפך במהרה לסרט האהוב ביותר בסין. בפינה אחת של הזירה מתרוממת סין, כענק כלכלי שצומח בקצב מסחרר ומאיים לכבוש את הפסגה בעולם של המדינות, בפינה הנגדית, גוגל, כתאגיד בינלאומי הצומח בקצב לא פחות מסחרר ומאיים להפוך לתאגיד הגדול בעולם. זהו כמובן רק שלב נוסף בגישושים ההדדיים שמנהלים שני הארגונים הענקים והצומחים. אני לא מקבל את הסיפור של גוגל שמדובר בהחלטה שנובעת מאידיאולוגיה וערכים בלבד. גוגל השלימה במשך שנים עם הצנזורה הסינית על מנוע החיפוש, וספגה לא מעט ביקורת בקרב מעריציה השוטים, המאמינים עדיין שמדובר בגוף ש"לא עושה רע" ומטרתו תרומה לקהילה. גוגל היא כבר מזמן תאגיד ענק דורסני, שלא בוחל באמצעים על מנת להמשיך לגדול, לצמוח ולהרוויח. ההתנגשות עם השלטונות הסינים היא על הנושא שהוא בגרעין הקשה של שני הארגונים. לשניהם אסטרטגיה הפוכה איך לשלוט בהמונים, ואיך להמשיך לצמוח ולהפוך לגורם החזק והמשפיע בעולם. האסטרטגיה הסינית היא של שליטה כוחנית, צנזורה קפדנית, משטר של פחד, ורמיסה של הפרט. כל פרט או ארגון שיכול להפריע לשלטון או לצמיחה המואצת של המדינה. האסטרטגיה של גוגל, להשיג עוצמה בינלאומית חסרת תקדים, היא הפוכה לחלוטין, ועושה שימוש יעיל להפליא במושג של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. כלומר זכותו של כל אדם לקבל מיד כל מידע על כל דבר ללא מגבלות של מדינה, צנזורה, פרטיות, או קניין רוחני. הצורך שלנו במידע והרצון שלנו לדעת, הופך את כולנו לברגים במכונה הענקית של גוגל ששולטת ברכות, ו"בהסכמה" במציאות של כולנו. הקרב, כמובן, רק התחיל, והוא רחוק מהכרעה. בקרוב נשמע שגוגל ממשיכה לפעול בסין, תחת הסכמות חדשות עם השלטון. כן, תמשיך להיות צנזורה, אך כזו שתפגע קצת פחות באינטרסים הכלכליים של גוגל.

האסון בהאיטי - העולם מתגייס ונרתם דרך האינטרנט, יש כבר המנצלים זאת לרעה ולמרמה

2010-01-18T13:28:00.000+02:00

עידן נישליס:

העולם כולו נרתם לסייע לתושבי האיטי לנוכח אסון הטבע שפקד אותם. בזכות האינטרנט תהליך של גיוס תרומות שהיה נמשך בעבר חודשים הצטמצם לכדי שעות.

האינטרנט מאפשר לכולם (כלומר כל מי שמחובר לרשת) לתרום ומאפשר לכך שהכסף יגיע ליעדו בזמן אמת ובשעות הקריטיות בהן נדרש לקנות מים, אוכל וציוד הומאניטרי אחר שכרגע אין בנמצא על האי. הרשת כאמור מאפשר נגישות, זמינות ומידע רלוונטי.

אולם, יש המנצלים אסון זה יחד עם רצונם הטוב של אנשים לעזור לכדי רמייה והונאה. ביחס ישר למספר העמותות שקמו בין לילה לעזור לתושבי האיטי קמו אירגונים בדויים שבמסווה של גיוס תרומות להאיטי גונבים את הכסף ומנצלים את טוב ליבם של אנשים. יתרה מזאת, קיימת סכנה הרבה יותר גדולה מאשר הוצאת כספים במרמה - גניבת זהות. אתרי החדשות והבולשת האמריקאית מיהרו לדווח על תופעה זו אך מכיוון שהיא כל כך רחבה אז במקום למנות את שמות האתרים שלהם אסור לתרום מצויינים האתרים שכן קבילים וחוקיים.

(http://www.foxnews.com/scitech/2010/01/13/world-looks-help-haitians-scammers/)

כאן אנחנו נחשפים לאחת מנקודת החולשה של האינטרנט - ריבוי מידע גורם לנו ללכת לאיבוד. קשה להבחין בין אמת לשקר, טוב לרע מועיל למזיק. אותם מקורות הונאה משדרים קווי דימיון לעמותות האמיתיות וקשה שלא ליפול בפח. לשם רגע בצד את הציניות האיומה של אותם אנשים שמנצלים אסון טבע ומוות לתועלתם, יש פה מגמה הולכת וגדלה של פריצות באינטרנט. העדר שליטה ובקרה מאפשר המשך שגשוג תופעה זו והתרחבותה, תחת מעטה של עיבוי תכנים שקשה לבקר עליו ותחת עננה של חופש הביטוי שמאפשר לכל אחד לפתוח אתר עם אפשרות לגביית כספים.

כאמור, הסכנה האמיתית ולטעמי אחת הגדולות ביותר הקיימות ברשת הינה גניבת זהות (identity theft). על נושא זה ידבור עוד רבות, גם כאן בבלוג שלנו.

ד"ר יובל קרניאל:

האסון בהאיטי נוכח, כמובן גם באינטרנט, אבל נדמה לי שהתרגלנו. התרגלנו מהר מידי לכך שאסון בקצה השני של העולם, נמצא תחת אצבעותינו. התרגלנו לקבל עדכונים בזמן אמת מאנשים שקבורים תחת הריסות, התרגלנו, לקבל תמונות מקצה העולם, ולראות בגוגל ארץ את רחובות העיר הרחוקה, לפני ואחרי האסון. האינטרנט מבטיח להפוך את העולם כולו לכפר גלובאלי אחד, ויש לו את כל התכונות לעשות זאת, אך נראה שאנו מסרבים לקבל על עצמנו את הדין. אנחנו עדיין כל כך פרובנציאליים. התקשורת הישראלית מלאה בסיפורים על המשלחת הישראלית, על שניים וחצי ישראלים שנמצאים בהאיטי, ועל בית החולים השדה שהוקם על ידינו ומציל חיים. הכותרת ב"ישראל היום" היא על היילד שיילדו הרופאים הישראלים בפורט או פרנס, ושמו בהאיטי הוא.. ישראל. עכשיו רק צריך ללמד אותו לשיר בעברית. איזו גאווה לאומית. והכותרת למאמר בעמוד הראשון של דן מרגלית היא "כן, גאוה ישראלית". כמה טוב שיש מידי פעם אסון כבד במקום רחוק, כדי להיזכר כמה אנחנו מוסריים, ושוחרי טוב. גאוה ישראלית ממלאת את הלב. למרות האינטרנט, ולמרות הכפר הגלובאלי, האיטי היא עדיין מקום רחוק, והיחס כלפיו הוא קולניאליסטי, מתנשא ומתחסד. גם בטוויטר נושא השיחה החם יותר השבוע היה "נקסוס 1" הטלפון החדש של גוגל. ככל שעובר הזמן מתברר כי המשבר האמיתי של האיטי הוא לא רק רעידת האדמה ואסון הטבע שהתרחש, אלא בעיקר, האנרכיה והעדר תשתיות של שלטון וסדר שהופכים את אסון הטבע לקריסה של חברה שלמה. האיטי היא מקום שכוח אל שנמצא תמיד בצרות, אבל כאשר מגיע אסון כזה, בולטת החולשה של הממשלה והשלטון ומעצימה את האסון למימדים חסרי תקדים. תשתית התקשורת באי החזיקה מעמד ויש אפשרות לתקשר באמצעות האינטרנט, אולם האסון מזכיר לנו כי יש תשתיות יותר חשובות אפילו מהאינטרנט. ממשלה מתפקדת ושלטון החוק הם אלה שמבחינים בין חברה קורסת לחברה שחווה אסון טבע אך יכולה להחלץ ממנו. בהעדר תשתיות של ממשל וסדר ציבורי, הופכים התושבים לכנופיות של בוזזים הנאבקות זו בזו, הסיוע לא יכול להגיע לנזקקים, והתרומות הנאספות באינטרנט יורדות לטימיון.

רשת האינטרנט יכולה להביא עדכונים מיידיים, תמונת מצב רחבה, ליצור אינטראקציה בין הנפגעים באסון לבין שאר תושבי הכדור, וגם להניע אותנו לפעולה של תרומה, סיוע. כל אלה רחוקים מלפתור או להציל את המצב בהאיטי. האסון מזכיר לנו שגם במציאות הוירטואלית של חיינו, המציאות היא עדיין פיזית.

יותר ממחצית המעסיקים בארה"ב משתמשים בפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות לסנן מועמדים

2010-01-11T17:04:00.001+02:00

הצד השיווקי, עידן נישליס:

מחצית מהמעסיקים בארה"ב משתמשים בפייסבוק, linkedin וטוויטר כדי לסנן מועמדים. נתון זה הינו מדאיג מאד מכיוון שהוא נוגד את כל המהות שברשת חברתית. הרשתות החברתיות היו עד עכשיו למקום ה"פורקן" של הזהות האישית - הצגת תמונות, שיוך חברים, העלאת עידכונים ועוד. עתה, עם הידיעה ש"האח הגדול" מסתכל זה מעלה את מפלס המתח והרגישות למה שמעלים ובעצם פוגע במרקם והוויה של המדיה החברתית.

שימוש במדיה חברתית על ידי מעסיקים מעלה המון סוגיות מאד מעניינות, הן מקצתן:

דעה קדומה - עד עתה בארה"ב היה נהוג לא לצרף תמונה לקורות חיים על מנת מניעת האשמת מעסיק בגזענות או אפלייה. עתה אפשר לראות לא רק את תמונת ה"מועמד" אלא גם את משפחתו, חבריו וכל חוג מכריו.

מי שאין לו פייסבוק, יתרון או חסרון? - האם מעסיק יפסול על הסף מועמד כי אין נגישות כלל למידע אודותיו? כלומר האם פתיחת דף פייסבוק מהווה בעצם יתרון או חסרון למועמד?

סוגיות משפטיות רבות שבראשן חופש הביטוי עולות מהתנהלות זו.

זהות אישית לא מעידה על הזהות האמיתית - יש אנשים אשר המדיה החברתית יוצרת להם מפלט מהעולם המציאותי בו הם חיים ולכן הם מאמצים זהות חדשה וירטואלית. כמובן שזהות זו יכולה להיות שונה ב 180 מעלות מזהותם האמיתית. האנונימיות של האינטרנט הייתה כוחה העיקרי עד כה ופגיעה שכזו הינה אנושה.

מה זה עניינו של מעסיק? - האם נחצה פה הגבול שבין מקצועיות ואמינות לחיים האישיים? העובדה שמשהו אוהב לבלות והינו "חיית לילה" לא אמורה לעלות לו במשרה מפני שמועמד פוטנציאלי רואה את זה כמשהו "משוגע" שיזיק לנורמות החברה.

מה שהיה פעם היתרון של האינטרנט הפך למגרעת - חופש הביטוי ונגישות לכל. עם הזמן החיים שלנו הפכו לוירטואלים ומציאות שניה זו מתמזגת עם המציאות היומיומית שלנו. יהיה מעניין להמשיך ולעקוב על מנת לראות איך מועמדים לעבודה "ימרדו" בתופעה זו שללא ספק רק הולכת וגדלה.

הצד המשפטי, ד"ר יובל קרניאל:

מחצית מהמעסיקים מודים שהם משתמשים בפייסבוק כדי לסנן מועמדים, החצי השני עושה זאת בלי להודות. הפרטיות שלנו מתה כי ויתרנו עליה. תמים לחשוב שאפשר להעלות ולספר סיפורים באתרים שונים באינטרנט בלי שאלה יגיעו לידיעת כל מי שמתעניין.חלק מהמתעניינים בנו עושה זאת למטרות אחרות לגמרי מהמטרות שהנחו אותנו כאשר מסרנו את הפרטים ברשת.

הדמות שאנו יוצרים לעצמנו באינטרנט אינה תמיד הדמות האמיתית שלנו. כאשר אנשים סומכים על הנאמר ברשת עולות שאלות מורכבות בנוגע לחובת הגילוי ולאמירת האמת. האם מותר לנו לשקר בדף הפייסבוק שלנו? ומה דינו של השקר הזה כאשר הוא גורם להחלטה של מעביד להעסיק או לא להעסיק אותנו?

רשות הדואר מאיימת להפסיק את עבודתה של הילה,עובדת רשות הדואר המשתתפת בתוכנית האח הגדול בערוץ 2. מסתבר שבתכנית הילה מספרת את כל האמת על השירות המחורבן שהיא מעניקה ללקוחות הדואר. הילה לקחה בחשבון שכל עם ישראל ישמע את הדברים, אבל לא חשבה שדווקא המעסיקים שלה יקפצו.

האם התבטאות של עובד בזירה תקשורתית כמו תוכנית ריאליטי או כמו הקיר בפייסבוק שלו יכולות להיות עילה לפיטורין?

הפרטיות שמתה מציבה אתגרים גדולים בפני שיטת משפט שמבוססת בין היתר על כבוד האדם, פרטיותו, שמו הטוב, והאוטונומיה שלו. המציאות החדשה ברשת קובעת נורמות חדשות.

המסקנה המובנת מאליה היא שעלינו להזהר ולחשוב עוד פעם אחת, לפני שאנו מעלים תכנים ברשתות החברתיות. הנחה נוספת צריכה להיות שכל מה שאמרתי, כתבתי, פרסמתי, הגבתי באינטרנט יגיע לידים הלא נכונות.

בתחום העבודה הכיוון הוא ברור. נפסיק להפיץ קורות חיים, ונסתפק בהפניה של המעביד לפרופיל שלנו ברשת החברתית המתאימה. כדאי לזכור שהמעביד יביט לא רק בפרופיל הזה, ברשת החברתית הזו, אלא בכל המידע הזמין לו ברשת.

עלינו לגבש לעצמנו, גם כפרטים, מדיניות יותר ברורה בנוגע להתנהלות שלנו ברשתות חברתיות. מה אני מגלה, מתי, ובאיזה אופן. זכויות הפרט שלנו לא יגנו עלינו מול עוצמתו של מידע אמין שמופץ ברשת וחושף אותנו לסכנות ולאיומים.

רשתות חברתיות במקום העבודה – יום עיון על אינטרנט ומשפט

2009-12-24T15:03:00.002+02:00

יום עיון בנושא מדיניות מדיה חברתית התקיים ביום חמישי, 24 לדצמבר 2009, במשרד שבלת ושות'. המדיה החברתית עוטפת אותנו עד כדי שהזהות האישית והמקצועית שלנו מטשטשת.

פאנל המרצים היה מגוון וכלל הרצאות של מומחים מהארץ ומהעולם. ליאור צורף, סמנכ"ל חטיבת שיווק אונליין במיקרוסופט, שדבר על השפעת המדיה החברתית על עובדים באירגון תוך דוגמאות איך מיקרוסופט מעודדת את עובדיה להיות פעלים ברשתות והתמורות הנלוות למייקרוסופט. עופר שני, מומחה לאסטרטגיות שיווקיות באינטרנט ומנכ"ל קונקטור, על היתרונות של הרשתות החברתיות וכיצד הן תורמות לעסק. עופר הדגים כיצד רשתות אלו תופסות מקום של חשיבות לעומת פרסום "מסורתי" ואיך החשיפה לרשתות הולכת וגדלה. מתוך הבנה של הצורך בשימוש במדיה חברתית עברנו להרצאה של מייק מינץ, מנהל קהילות במרטינדייל-האבל (ארה"ב) אשר הוסיף נדבך משפטי באומרו שיש ל"תפור" תקנון רשת חברתית מותאם לכל חברה ועסק על מנת להגן עליהן מתביעות, זכויות יוצרים, אחריות וכיו"ב. מייק הדגיש את החשיבות של עירוב עו"ד, יחד עם אנשי שיווק וכח אדם על מנת להכין תקנון שישקף את אופי וערכי החברה כדי שיוטמע בקרב העובדים וכדי שיהיה קביל משפטית. ד"ר יובל קרניאל, מומחה לדיני תקשורת מדיה ואינטרנט, סיים את היון עיון בכך שקשר את הנושא לתקנון רשת חברתית אשר פיתח (SMP) כחלק מהשירות שמשרד שבלת ושות' מקנה ללקוחותיה בתחום זה. השירות המוצע מאפשר ללקוחות לנצל עד תום את האפשרויות הגלומות ברשתות החברתיות, להפגין נוכחות ופעילות חיובית ברשת, כל זאת מבלי לסכן את האינטרסים של החברה ושל לקוחותיה, ולהגן עליהם מפני הסכנות והאיומים המורכבים הנמצאים ברשת. יום העיון הוא חלק מהשקה של שירות חלוצי בתחום אשר הולך ומתבסס כשירות חיוני בעולם כולו. המפגש הסתיים בקריאה של עו"ד קרניאל: :"ניפגש ברשת החברתית ולא בבית המשפט".

מי נופל ברשת?

2009-12-17T12:19:00.000+02:00

הנשיא אובמה כבר הזהיר תלמידים וסטודנטים בהרצאה שנתן לאחרונה כי עליהם לשים לב מה הם מעלים ומה הם כותבים ברשתות החברתיות. אובמה התייחס במפורש לפייסבוק, אך כוונתו כמובן היתה למגוון רחב של רשתות חברתיות ושל פעילות של צעירים ברשתות. אבל, השבוע התברר מעט במפתיע, כי את העצה, השחוקה הזו, צריך לתת לא רק לצעירים חסרי הניסיון וההבנה אלא גם לחברה קטנה מסיאטל בשם מיקרוסופט. מנהלי החברה גילו לחרדתם כי עובד בכיר בשם רוברט מורגן, עובד ותיק במחלקת המחקר והפיתוח של החברה מזה 7 שנים, פרסם בפרופיל שלו ברשת החברתית לינקדין פרטים רגישים על מערכת ההפעלה העתידית של החברה, חלונות 8, שנמצאת בשלבים מוקדמים של פיתוח. בין היתר פרסם מורגן כי "פרויקטי המחקר והפיתוח כוללים התאמה לארכיטקטורת 128 סיביות בחלונות 8 ו-9. אנחנו יוצרים קשרים עם שותפים מרכזיים: אינטל, AMD, יבמ ו-HP" הפרסום המפתיע ברשת החברתית נחשף כמובן במהירות על ידי בלוגרים העוקבים אחר הפיתוח העתידי, בבלוג Windows 8 News ומשם הגיע במהירות לאתרים המרכזיים ולעיתונות הכללית. פרסום הפרטים גרם לחברה מבוכה, ואולי גם נזקים, והביא כמובן להורדה מהירה של האתר של מורגן מהרשת. עתידו של מורגן בחברה לא ידוע, וטרם התפרסמו עליו פרטים נוספים. הסיפור הזה חושף שוב את המורכבות והבעיתיות שגלומים בעולם החדש של הרשתות החברתיות. הפעם מדובר בבעיה לתאגידים ולמעבידים ולא רק לעובדים או למשתתפים. תאגידים רבים כמו מיקרוסופט יודעים על נוכחות של אנשיהם ברשת ואפילו מעודדים את עובדיהם להשתתף ברשתות החברתיות. גם ארגונים ותאגידים מתקדמים פחות מודעים היום לכך כי עובדיהם נמצאים ברשתות החברתיות, וגולשים בהם, גם בשעות העבודה. הנוכחות הזו היא פוטנציאל לתרומה חיובית לעובד ולארגון, אך גם עלולה להביא לנזקים חמורים. הקושי נובע מהעובדה כי הפרופילים והפעילות באתרי הרשתות החברתיות נתפסים על ידי הגולשים, החברים, והעובדים, כתחום פרטי ואישי של העובד. העובד מתקשר ברשתות בעיקר עם חבריו, ומשווק בעיקר את עצמו. לפעמים הדימוי של העובד הוא של מגרש משחקים, בו הוא משחק ומתקשר עם אחרים, ומטרותיו הן אישיות. אולם הפרופיל ברשת חברתית הוא לא פרטי, אלא ציבורי. הפרופיל של רוברט מורגן, מעניין כמובן את חבריו האישיים, חבריו לעבודה, וקולגות, אבל גם, ואולי בעיקר, את המתחרים, ואת הבלוגרים והעיתונאים העוסקים בתחום. אותם פחות מעניין רוברט מורגן האדם הפרטי, אלא מורגן העובד המרכזי בצוות המחקר והפיתוח של מיקרוסופט. העובדים הם חלון הראווה של התאגיד שלהם, הפנים של הארגון, ומקור חשוב למידע ולריגול תעשייתי. אין כמעט גבול למה שניתן לאסוף ברשתות חברתיות ומפרופילים של עובדים על ארגונים ותאגידים מתחרים. הפעילות של עובדים ברשתות החברתיות יכולה לא רק לחשוף מידע רגיש על הארגון, שותפיו ולקוחותיו, אלא גם לחשוף את המעבידים לתביעות משפטיות שונות בגין אותו מידע. וזאת כאשר המידע מהווה הפרה של חובת סודיות, פגיעה בפרטיות או פרסום של לשון הרע, או הפרת זכויות יוצרים. הסכנה המשפטית האורבת לארגונים מחייבת אותם להערך מראש ולקבוע לעובדיהם כללים ברורים לגבי מה מותר ומה אסור לעשות ברשת. כללים אלה מעוררים כמובן שאלות קשות של הגנת הפרטיות ושל יחסי עובד מעביד. הנשיא אובמה הזהיר את התלמידים, ובצדק, בנוגע למה שהם מפרסמים ברשתות. מסתבר שכדאי להזהיר גם את העובדים הבכירים וגם את התאגידים הגדולים, בנוגע למדיניות שלהם בכל הקשור לפעילות עובדים ברשתות חברתיות.

שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה – או היאוש שלא נעשה יותר נוח

2009-11-08T13:08:00.000+02:00

מאת : ד"ר יובל קרניאל

לונדון לא מחכה לנו. גם הטלוויזיה שלנו הפסיקה לנסות או לשאוף להיות לונדון. המשבר בשוק הטלוויזיה הפך למציאות שניכרת גם על גבי המסך. ערוץ 1 לא מתפקד, ערוץ 10 על סף סגירה, ערוץ 2 מעט את קצב ההפקות והפיתוח, ונלחם מלחמת הישרדות, בעזרת האח הגדול. גם חברות הכבלים והלוויין נמצאות במאבקי קיום, נוכח חובות ענק היסטוריים לבנקים ולבעלי המניות. הבעיה היא כמובן בטווח התכנון והמחשבה. הגופים העסקיים עסוקים בשוטף, במלחמת הקיום, בהחזרת החובות ועמידה בהתחייבויות. הרגולטורים שלנו, ויש רבים כאלה, מוצאים את עצמם בויכוחים פרטניים ובתגרנות של שוק עם מנהלי ובעלי הערוצים במקום לפרוס תכנון אסטרטגי ולקבוע מדיניות לטווח של 5 עד 10 שנים קדימה. חקיקת התקשורת והרגולציה של התקשורת הם התחום המורכב והקשה ביותר להסדרה מקצועית, וזאת בגלל המעורבות הרגשית החזקה של הפוליטיקאים, התלויים בתקשורת לקיומם. אין נבחר ציבור בישראל שיכול להתמודד מול כלי תקשורת מרכזיים, או לשאוף באופן פומבי וגלוי, לסגירתם או למדיניות שתגרום להם הפסדים ניכרים. הרגולטורים, שחלקם שואפים להיות נבחרים, וחלקם מונו על ידיהם, מתקשים למלא באופן מקצועי את תפקידם, ונוטים לפעול בהתאם ללחץ הפוליטי המופעל עליהם במישרין או בעקיפין. ממילא ברגע האמת, הכל חוזר לחקיקה חדשה בכנסת וליוזמות של שרים, כך שדרוש רגולטור נחרץ ואמיץ במיוחד כדי לעמוד מולם. למעשה כל חקיקת התקשורת בישראל נועדה להבטיח את ההיפך, את התלות המלאה של אמצעי התקשורת בשלטון, ברגולטור, ובעקיפין גם בפוליטיקאים המכהנים כשרי תקשורת, אוצר, משפטים, וחברים בועדות הכלכלה והחינוך של הכנסת. כולם בוחשים בקדרה. לפוליטיקאים מאוד נוח ואפילו רצוי שאמצעי התקשורת האלקטרוניים יהיו תלויים בחסדיהם וזקוקים מידי פעם להתערבות אצל הרגולטור לצורך קביעת הקלות, הארכת זיכיונות והשתחררות מהתחייבויות. הזכיינים מצידם יודעים היטב כי אפשר להבטיח הכל בהליך המכרז וגם בשלב המשא ומתן כי בסוף הדרך מחכות עוד הקלות ועוד פטורים. ההיסטוריה של מכרזי התקשורת בישראל מוכיחה כי כדאי למשתתף במכרז להבטיח הרים וגבעות, במנותק מכל שיקול כלכלי וענייני, וכדאי לו לאחר מכן גם להפר את ההבטחות. בשני המקרים מובטח לו הגזר, ואין כלל מקל. הרשות השנייה, למשל, חייבת התנצלות כנה, לשניים ממוביליו של ערוץ 2 בעבר. סליחה אחת יש לבקש מעוזי פלד, וחברת טלעד אשר איבדו את הזיכיון לשדר בערוץ 2, רק בגלל שהיו צמודים למציאות כלכלית ומקצועית, וסרבו להשתתף בקרנבל המסכות והשקרים של מכרז ערוץ 2. בטלעד עשו טעות בלתי נסלחת כאשר הגישו במכרז הצעה ריאלית שניתן לעמוד בה. ברשות השניה רצו דווקא לחגוג על ההבטחות המרשימות יותר של קשת ורשת וחשבו שבאמת הם יקבלו סדרת דרמה על סיפורי התנ"ך עם רייטינג של 30 נקודות. סליחה צריך גם לבקש מאורי שנער, נשיא חברת קשת שערך והגיש את הצעה במכרז מטעם חברת קשת, אך פוטר יום לאחר שנודע לחברה על זכייתה. היתה זו הודעה גלויה וברורה של החברה, מיד לאחר הזכייה, שאין בכוונתה ולו לרגע לקיים את הבטחותיה במכרז, למשל הבטחתה לזהותו של נשיאה. פיטורים אלה עברו ברשות השנייה כאילו כלום לא קרה. זה היה האות להמשך. ההתנהלות של הרגולטורים היא לא פחות משערורייתית. הזכיין לעולם לא יודע מה באמת מצפים ממנו, מהו אופק הפעולה שלו, מה הגמישות ומה יהיו הסנקציות על הפרת ההתחייבויות שנתן במכרזים. במציאות כזו כדאי לו, ואולי הוא אף חייב, כחלק מחובתו כלפי בעלי המניות, למתוח את הגבולות, ולהפר את ההבטחות במכרז וגם את החוק, למשל בכל הנוגע לפרסום סמוי. לזכיין כדאי להמשיך לשדר לפי שיקולים כלכליים בלבד, תוכניות זולות לקהל רחב הכוללות פרסום בוטה, ולהשקיע ביחסים עם ראשי המועצות הציבוריות ועם פוליטיקאים במקום לקיים את תנאי הזיכיון. במקרה הגרוע ביותר הוא יזקק לחקיקה חדשה בכנסת, תמיד אפשר יהיה למצוא שניים או שלושה חברי כנסת שישמחו להיות יקיריהם של הזכיינים. האתגר של רפורמה בשוק התקשורת הוא לכן פשוט אך קשה מנשוא. לנתק את הקשר בין רגולציה של התקשורת לבין הפוליטיקאים, לאפשר לגופים המסחריים והפרטיים הפועלים בשוק, אופק פעולה ארוך ברור וידוע, במסגרת של כללים וחובות מוגדרים, ולקבוע אסטרטגיה ותכנון רב שנתי עקבי וידוע, בכל הנוגע לגורמים הפועלים בשוק, ולסביבה התחרותית בה הם פועלים. רשות התקשורת צריכה לכלול, ולכן גם להביא לביטולם של משרד התקשורת, מועצת הרשות השניה, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ומליאת רשות השידור. לא פחות. עכשיו נראה אתכם מעבירים כזו רפורמה. לא פלא שהדבר נשאר על גבי הדפים המצהיבים של דוחות הועדות הציבוריות שהמליצו על כך. מי רוצה להקים מרכז כוח משמעותי כל כך ולוותר על סמכויות. רשות התקשורת המוצעת תהפוך אכן לאחד הגופים החזקים במדינה, אך היא לא תעסוק בתכנים, והחלטותיה המרכזיות יהיו בפיקוח של בית המשפט, בדומה למצבה של הרשות להגבלים עסקיים. דומה שרבים מאלה שמכירים היטב את שוק התקשורת יודעים ומסכימים מה צריך להיות תוכנה של הרפורמה בתחום. הקמת רשות התקשורת, הפסקת המכרזים, מעבר ממשטר של זיכיונות לרישיונות ארוכי טווח, הרחבת תחום הפיקוח על גורמים נוספים הפועלים בתחום התוכן כמו בזק, פרטנר וגופים אחרים המעבירים תכנים לציבור, וכמובן שמירת כללי תחרות הוגנת, שקיפות, הגנת הצרכן, אתיקה, והיצירה המקומית. ברור שלא ניתן גם להמשיך להשלים עם כך שכ 30% מתקציבי הפרסום בענף מגיעים במקום למסך הטלוויזיה, אל רוכשי המדיה כלומר למשרדי הפרסום. השלב הראשון כאן הוא יצירת שקיפות מלאה ופרסום הנתונים המלאים על עמלות הפרסום. בשלב הבא יתכן ויהיה צורך בהתערבות רגלוטורית נוספת, כדי למנוע את השליטה הקרטליסטית בשוק, ואת הניצול שמנצלים רוכשי המדיה את התחרות העזה בתחום המדיה. רגע לפני שהיא עוזבת את תפקידה כרגולטור של תקשורת ומצטרפת לוועדת סל התרופות חייבת לנו נורית דאבוש את התרופה למחלות הקשות של הענף. התרופה כאן היא ברורה וידועה, זריקת הרדמה לרשות השניה במתכונתה הנוכחית והקמה של רשות חדשה לתקשורת.

יו טיוב מגינה על זכויות יוצרים

2009-11-08T13:03:00.000+02:00

הצד השיווקי, עידן נישליס: הרשת החברתית יו-טיוב עשתה צעד חסר תקדים במשמעותו, בתחילת השנה, כאשר לקחה חלק פעיל במאבק להגנת זכויות יוצרים.

http://tinyurl.com/89ogxf

כחלק ממאמץ זה, יו-טיוב מסירה פס-קול מקטעי וידאו אשר מוגנים בזכויות יוצרים או מותרים לשימוש, משמע שאם תכנסו לסרטון שהכנתם והעלתם עם שיר או מוסיקת רקע, יש מצב גדול שהסרטון ינוגן בלי פס הקול. יו-טיוב מזהה טביעות של קטעי אודיו על ידי תוכנה היודעת האם פס הקול המוצמד נרכש ומקורי או הורד באופן פיראטי. אומנם צעד זה הינו תקדימי ובעל אופי חיובי בעידן האינטרנט שנגס קשות בתעשיית המוסיקה והכנסותיה עקב הורדות פיראטיות, אבל מאידך הוא נוגד את כל מה שרשת חברתית אמורה לייצג. המהות של רשת חברתית הינה היכולת להעלות תכנים ולחלוק עם העולם את אשר על רוחו של הגולש כאשר הוא מאמץ לעצמו זהות על מנת להתבטא. מה יהיה עכשיו עם הכנת רימיקסים, סרטונים "ביתיים", פארודיות וכיו"ב? פתאום יש חסם שלא מאפשר לנו להתבטא בחופשיות אלא תחת קוד אתי, צודק ככל שיהיה, אבל עדיין מגבלה הנוגדת את מהות האתר. אני לא בטוח שצעד זה ייטיב עם יו-טיוב, להפך. דבר ראשון, זה ימשיך לתסכל גולשים ולהערכתי אף יפגום בפופולאריות העצומה של האתר. דבר שני, זה לא מה שיציל את תעשיית המוסיקה וימנע הורדות פיראטיות. במקום לחשוב על פתרון יצירתי כגון אישור שימוש בזכויות יוצרים לתכנים באתר והענקת תמלוג לאמנים, יו-טיוב יוצאת למאבק עקר כנגד מה שבעצם בנה אותה כמותג - חופש הביטוי.

הצד המשפטי, ד"ר יובל קרניאל:

יו טיוב מוצאת את עצמה בין הפטיש לסדן. תביעות על הפרת זכויות יוצרים נערמות אצל עורכי הדין שלה, והיא חייבת למצוא אסטרטגיה חדשה לטיפול בנושא. דיני זכויות יוצרים הנוכחיים מחייבים אותה להמנע מהפרה ושימוש ללא היתר ביצירות מוגנות. מכאן נובעת ההחלטה להסיר את המוסיקה המוגנת מקטעים העושים בה שימוש פיראטי. ברור שהפעולה הזו מהווה יריה עצמית ברגליים, שהרי חלק ניכר מהקטעים באתר מורכבים מיצירות וידאו חדשות העושות שימוש במוסיקה מוכרת ומוגנת. זוהי פעולה של סירוס עצמי של האתר ושל הזירה התוססת של ציטוטים, פרודיות, חיקויים ושימושים מגוונים ביצירות קיימות. זוהי פגיעה קשה בחופש הביטוי של הגולשים ושל היוצרים. הפתרונות הם לא פשוטים וכרוכים גם במשא ומתן ותשלום של תמלוגים ליוצרים. רבים כבר מבינים שיש צורך בשינויים מרחיקי לכת בדיני זכויות יוצרים ובמודלים העסקיים הבנויים על שימוש ביצירות מוגנות, אבל עדיין אין לנו נוסחה מנצחת, ובעלי הזכויות מתקוטטים עם גורמים המשדרים או מפיצים את התכנים, גם כאשר הדבר פוגע בהם בסופו של דבר. אני מקווה שהצעד שיוטיוב נוקטים בו עכשיו מהווה רק צעד במשא ומתן עם בעלי הזכויות, ושהתוצאה הסופית תהיה השמעה חופשית של היצירות. נמשיך לעקוב ולהגיב.